קו-סמוי. ימים תשיעי עד שתיים-עשר לטיול ......איך הזמן טס כשנהנים

התמקמנו במלון Muang Samui בחלק הצפוני של חוף Chaweng המפורסם. חדרי המלון הן סוויטות מדהימות ומפנקות בסגנון יפני/תאילנדי מאופק ונקי שחשבו בו על כל פרט ופרט החל ממרפסת וג'קוזי בחדר ועד תיק לים וכפכפים לחדר ולבריכה. פשוט פינוק אמיתי ובטח אחד החדרים הכי טובים שאני חוויתי. המלון קרוב מרחק הליכה לרחוב הראשי ובו אפשר למצוא כל מה שצריך. ביום הראשון לאחר ההגעה בעיקר הסתלבטנו בבריכה ובים. בצהריים ירד גשם. המשכנו עם "הסבל" הנוראי הזה גם אחה"צ :-) "כל הזמן לפנק לפנק" . ביומיים הקרובים החלטנו שבכל יום נשלב חצי יום של סתלבט ים, בריכה,שייקים, פירות, מסג'ים וחצי יום של פעילות כלשהיא באי. אז חוץ מלהנות מהחוף המדהים מה עוד ראינו ועשינו ?

טיילנו באתרים המרכזיים באי 4-5 שעות עם נהג צמוד. הקפנו את כל האי, ביקרנו צוק/סלע שנקרא ע"י המקומיים "סבא" ו"סבתא" .שני סלעים סמוכים שנראים כאברי מין זכרי ונקבי (לא השתכנעתי שזה טבעי אבל בכל מקרה זה מרשים), כמובן מקדש הבודהה הגדול, מפל יפייפה ששחינו במימיו ונזיר שנשמר יושב עם משקפיו חנוט כביום מותו (מדהים !). קיבלנו במקום גם ברכה וסרט לבן מהבבא-סאלי המקומי תוך כדי שהרמנו תרומה למקדש המקומי. ראינו גם פילים וקופים אבל מהכרות מוקדמת איתם מהצפון החלטנו שהפעם נוותר, מה גם שהיינו חייבים להספיק להגיע למס'ג בחוף :-). יצאנו לשייט של כמה שעות, במה שהתבררה יותר מאוחר כסירה מאד מאד רעועה. שטנו לאי קו-טאי כולל עצירה בשני חופים שונים. האחד נטוש לגמרי כמו שאפשר לדמיין אי מהספרים. הילדים ניסו לשנרקל ללא הצלחה (אולי בפעם הבאה יצליחו) למרות שנתתי דוגמה אישית ולמי שמכיר אותי יודע שבכל מה שקשור לים ונשימה זה לא הדבר שהכי טבעי לי בלשון המעטה ;-) החוף השני היה מקום פשוט מקסים. מסעדה קטנה ושלושה "צימרים", נדנדות קשורות לעצי קוקוס וכמה כסאות נוח פזורים לאורף כל החוף. פגשנו שם תיירת פנסיונרית מגרמניה. היא הייתה חביבה וסיפרה שהיא מטיילת בכל חופי קו-סמוי והחליטה לבקר גם באי קו-טאי ללילה אחד. אמרה שאפילו בשבילה יותר מיום אחד בשקט כזה זה הרבה יותר מידי. בכל זמן השיחה איתה מהרגע שהבנתי שהיא גרמניה לא הצלחתי להשתחרר מהמחשבה והשאלה איפה היא הייתה ומה היא עשתה בזמן השואה (לא קשור לטיול אבל זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי במפגש עם גרמניים מבוגרים).
אחרי שגמרנו לאכול ולשחק עם אבטיח חזרנו לסירה בדרך חזרה לקו-סמוי. נטע לא ממש אהבה את רעיון השייט מלכתחילה אבל לאט לאט כשהים סער ואנחנו הבנו עד כמה הסירה שלנו רעועה גם אנחנו קיוונו שזה פשוט יגמר ... וגם החפירות של ניר וניצן אולי יעצרו כשנגיע לבריכה. חוויה !

בערב האחרון ניר, ניצן ואני הלכנו לתחרות איגרוף תאילנדי. היה מ ד ה י ם ! מדובר בספורט אלים במיוחד לטעמי אבל כל הטקס לפני ותוך כדי הקרב מרשים ושונה. כל מתחרה מבצע טקס קבוע בזירה של הכרות עם הזירה והתייחסות לקהל, ליריב ולבורא עולם (שלו כמובן! שלנו היה עסוק בלדאוג לנו שנחזור הביתה בשלום). בזמן הקרב (5 סיבובים של 3 דקות) להקה אוטנטית מקומית מנגנת מנגינה מתאימה לקרב בזמן אמת, חי. מאד נהננו והייתה חוויה מאד מיוחדת.
הבוקר קמנו למין סערה קטנה בעיקר רוח בלי גשם אבל זה לה מנע מאיתנו להספיק הכל : א.בוקר, ים, בריכה, מס'ג, קניות, ציפס, תירס קלוי, אננס, מרגריטה, פדיקור/מניקור .... חוץ מקיאקים הספקנו הכל (אני עדין חייב לניר סיבוב על קייאק. כנראה שזה יצטרך לחכות שנגיע לכנרת).

דרך אגב, ניר עשתה צמות בכל הראש והיא פשוט מהממת !!! אפילו ניצן הודיע שבאופן חריג אין לו מה להגיד וזה פשוט יפה לה. מאד נהננו בקו-סמוי ממשיכים הלאה.

שוב שדה התעופה של קו-סמוי ושוב בדרך לשדה התעופה של בנגקוק. הילדים כבר התרגלו לשיגרה הזאת וממש שולטים בעניין ההליכים השונים בשדה התעופה.

הגענו למלון בבנגקוק, צ'ק אין, מזוודות ויצאנו לעיר לאכול משהו. הספקנו לנסוע כל המשפחה בטוק-טוק לקוואסן ... היה נחמד מאד. ימים אחרונים בתאילנד.... מחר אנחנו יוצאים מוקדם לטיול עומק בעיר.

לילה טוב, אילן והיתושים (כל שאר בני משפחת שדה הלכו לישון מזמן).

קו-צ׳אנג - דמיון ומציאות ... היום השביעי והשמיני לטיול

לקו צאנג הגענו בצהריים אחרי שתי טיסות צ׳אנג-מאי - בנגקוק - קו צ׳אנג, הגענו על הדקה לקונקשיין, אבל הגענו. הטיסה נחתה בטראט העיר הכי קרובה לאי שיש בו שדה תעופה. שדה התעופה של טראט שווה אזכור בפני עצמו. אוסף של בקתות מאד יפות וקרוניות כמו בטיול בספארי, סוריאליסטי ומקסים (למי שנחת בקוסומי דומה מאד רק יותר קטן ,הרבה יותר קטן) המשכנו ברכב למעבורת שגם הייתה חוויה בעיקר לילדים. כמובן שהדרך מאד יפה ומתקרבים לאט לאט לאי. איך שהגענו למלון היתה לי הרגשה לא טובה, ההרגשה התחזקה כשהגענו לחדרים שלנו ולחוף. לא דומה למה שדמיינתי על האיים בתאילנד. איזו אכזבה ! מבט חטוף לכיוונה של קרן ובלי לדבר הבנתי שאנחנו מרגישים אותו הדבר. הילדים רצים לים ואנחנו אחריהם אבל הראש במקום אחר. חצי שעה אח״כ הייתי כבר עסוק בחיפוש אחר טיסה ומלון במקום אחר. החלטנו שבכל מחיר אנחנו לא נשארים באי, נישאר יומיים בכדי לטייל באי ונעוף מפה. הזמנתי טיסות חדשות לקו סמוי ומקו סמוי לבנגקוק (נסיון להציל את הכרטיסים מטראט לבנגקוק לא צלח, כפרה), אחרי שכולם הלכו לישון ישבתי כמה שעות על האינטרנט המקרטע של המלון עד שמצאתי מלון. הפעם לא לקחתי שום סיכון. מלון חמישה כוכבים שקיבלתי עליו המלצה מחברה שמבינה עניין במחיר גבוה אבל לא שערוריתי (הצלחתי גם להזדכות על חלק מההזמנה בקו צ׳אנג) זהו עכשיו נרגעתי ואפשר לנסות ולהנות מהאי, מהמלון אין סיכוי להנות.
קצת על קו-צ׳אנג (אי הפילים, צ׳אנג = פיל). האי השני בגודלו בתאילנד אחרי פוקט ולפני קו-סמוי. רובו עדיין שמורת טבע. תיירות התחילה בו יחסית מאוחר ולכן התשתיות לא מפותחות במיוחד למרות שכל רצועת החוף מלאה במלונות שונים. כמעט ולא שומעים עברית, בעיקר תיירים מאירופה אבל בולטים במיוחד תיירים מרוסיה. במלון שלנו הרוב המוחלט היו מרוסיה. התנועה באי בקטנועים או בסוג של מוניות שלוקחות מחיר שערורייתי במונחי תאילנד (ככה זה שאתה מונופול). לאורך רצועת החוף יש כמה חופים שסביבם יש מסעדות, דוכנים ומלונות. רצועת החוף יחסית צרה ולא נותנת תחושה של מרחב. מרגיש קצת כמו חוף בכנרת שאין הרבה מרחב. בגדול הייתה לנו תחושה שזה יותר מתאים לח'ברה צעירים או צעירים ברוחם בלי ילדים. בכל מקרה ביום הראשון הלכנו לים וברחנו ממנו מהר בגלל שלילדים כל הזמן שרף. חשבנו שזאת המליחות על הפצעים/עקיצות אבל בהמשך גילנו ..... מדוזות. קצת בריכה או יותר נכון גיגית גדולה ואחר כך נסענו 7 קמ במונית לאכול ולהסתובב בכדי לספוג קצת את אווירת האי. אכלנו במסעדה טיפוסית, תאילנדי + מערבי לילדים. לאוהבי פירות הים מדובר בגן עדן של ממש. הכל מכל ומאוד זול. סיבוב בדוכנים ולילה טוב. במהלך הלילה התחיל לרדת גשם וכך המשיך עד לצהריים. אנחנו בילינו בין הטיפות בבריכה וניסינו לארגן שייט לאיים הקרובים אבל ללא הצלחה מפאת מזג האויר.
בצהריים נסענו כחצי שעה לכפר דייגים ומעגן סירות. מאד מאד מיוחד ואוטנטי. היה מעניין ומקסים. נטע שוב התחברה לילדים המקומיים. הדוכנים פרוסים על רציף מעל המים. באחד הדוכנים שעצרנו לקנות מכנסיים נטע שיחקה עם ילדה מקומית. פתאם כשבאנו ללכת לא ראינו אותה. התחלנו לקרוא לה ולחפש אותה. קרן ממש ממש נלחצה וניר כמעט ובכתה. פחדנו שאולי נפלה למים.  פתאם היא יצאה מאחורי השמלות. היא התחבאה כי הילדה הציקה לה. אלה היו 20 שניות א ר ו כ ו ת  מ א ד ! ! !    קצת נלחצה כשראתה את אמא שלה מחליפה צבע ללבן ומחבקת אותה חיבוק קצת מלחיץ. עברנו את זה והמשכנו לטייל ברציף. למעט התקרית עם נטע היה בהחלט נחמד ומעניין. בדרך חזרה פגשנו במונית (טנדר עם ספסלים וגגון) זוג מבוגר. היא שוודית והוא יהודי מארגנטינה במקור שעוד זוכר קצת עברית. היה נחמד לקשקש בספרדית והילדים הפגינו את כישוריהם בספרדית (כול הכבוד לסבתא בובה/אדית).
בערב החלטנו לאכול במלון ולטייל לאורך החוף. הארוחות באופן כללי הן משימה לא פשוטה ומלאת חוויות. אנחנו תמיד במתח לראות מה מתוך מה שהזמנו יגיע. את הבושה איבדנו מזמן וברגע שזה לו תואם את בקשתנו אנחנו מחזירים את המנה אחר כבוד למרות שמדובר בהמתנה נוספת ללא נודע :-).
במהלך הטיול בחוף הילדים הבחינו בתופעת הגאות והשפל והיה נחמד לדבר על זה ולנסות להבין את התופעה. על החוף באחת המסעדות קנינו תירס על האש שהיה אחד הטובים שאכלנו מאז שהגענו לתאילנד. לילה טוב, מחר עוזבים לקו-סמוי.
בבוקר עוד בילינו בבריכה, הילדים שיחקו בחול ארזנו ונסענו לא לפני שלנטע נפל בקבוק זכוכית (בקבוק מים) והתנפץ לרסיסים בחדר. במזל לא קרה לה כלום. אבל כנראה שהאי הזה לא בשבילנו וזה הסימן האחרון.

שוב הגענו לשדה התעופה המיוחד של טראט ויצאנו לקו-סמוי.
נחתנו, הגענו למלון, הסתובבנו בחוף, אכלנו ארוחת ערב .... נראה שהגענו למקום הנכון :-)
בפוסט הבא נקשקש על קו-סמוי ומשפחת שדה.

לסיום משפט שאמר לי גדי במהלך הטיול בצפון, ״לא תמיד ,לא מתוייר ואוטנטי זה כיף ומתאים לכל אחד״ !

לילה טוב, אילן המתברגן (וגם מתבגר ;-) )

היום החמישי והשישי - טיול בצפון

ביקרנו בבוקר במקדש הלבן, מקדש מדהים ביופיו כולו לבן ושמשות זוהרות. כשמעמיקים מבינים את המסר מאחורי המקדש הזה והסיפור מאת גדי מחזק את ההרגשה. המקדש כולו מוקדש לפאר את תורת הבודיהזים ולקלס את התרבות המערבית. גיהנום מובטח לכל מי שילך שולל אחרי התרבות המערבית, הוליווד, אלכוהול, כוח ומלחמות. למי שילך אחרי הבודהיזם מובטחת שלווה קוסמית. בכל פינה אפשר לראות את מסריו של האומן ,לפעמים טיפה בוטים. דרך אגב האומן מתפרנס בכבוד רב במערב מה שאיפשר לו לבנות כזה מקדש שכולו ממומן על ידו באופן אישי. רוב המבקרים הם תאילנדים שנורא מתרגשים. הם גם מתרגשים מניר שהפכה להיות אטרקציה וכולם רוצים להצטלם (תודה לעתליה ;-) על ההגהה) איתה. ניר משתפת פעולה ואפילו חשבה למסחר את זה, 100 באט לתמונה :-).

המשכנו לרדת דרומה בדרך לצאנג מאי (צאנג = עיר, מאי = חדשה) בדרך עצרנו להתרעננות קצרה באחד מהמעינות החמים הרבים שיש בדרך (בהמשך נגיע לאחד יותר מסודר). הגענו למפעל שימשיות עץ לראות את תהליך היצור, הילדים התרשמו והתנסו ואז לאטרקציה, ציור על כל דבר אפשרי. ציורי גוף מרהיבים, ציור על חולצות, מניפות, נרתיק המצלמה, וכו .... הילדים מאד נהנו ומיצו את העניין עד תום. המוטיב השולט והחוזר אצל ניצן וניר היה דרקונים, נטע הלכה על פילים. היה כיף. המשכנו למפעל לייצור משי וראינו את כל תהליך הייצור משלב הגולם ועד טווית בד משי. נחמד. צהריים במסעדה תאילנדית. האמת שכל הארוחות שלנו נראות דומות. 2 צלחות ציפס , 2 צלחות אורז לבן, קטשופ, קולה ומיץ תפוזים. עד כאן הילדים למעט תוספות לפעמיים של ׳נאגטס׳ (עוף בטמפורה), ושניצל לפעמיים. קרן ואני מנסים מרק, כמובן פתאי, עוף חריף לי וירקות לקרן.  עד כאן עם הארוחות.
המשכנו לאתר מעיינות חמים, הילדים שמו ביצים במים וקיבלו ביצים קשות אחרי עשר דקות, שכשכנו רגליים במים החמים, ניר וניצן טבלו בבריכה חמה והמשכנו למקדש הכי מפורסם בצאנג מאי, בראש הר. המקדש מרשים ביותר ומספק תצפית על כל העיר. טיפסנו 314 מדרגות !!! עד למקדש. היה מאד מיוחד ומאד יפה. הילדים, בעיקר ניצן, גילו התעניינות בפסלים השונים ובמה שהם מסמלים. השעה שמונה בערב. בהחלט סיום ראוי לשלושת ימיי הטיול בצפון! היה כיף, מלמד ובקצב הנכון שהתאים לכל המשפחה.
סגרנו את היום בשוק הלילה אחרי ארוחה במסעדה תאילנדית-הודית שמתמחה באוכל צמחוני. כמובן קצת קניות ומסג׳. הפעם הלכנו למקום אחר שהתברר כפחות מוצלח. הילדים טוענים שהיה לא משהו הפעם ובעיקר ליטפו אותם ולא עיסו אותם. תופסים תחת, נצטרך להחזיר אותם למציאות בארץ :-)

ביום השישי והאחרון לטיול בצפון התפצלנו.
ניצן, ניר ואני נסענו להרים לחווית אומגות בגונגל ונטע וקרן נשארו ליום עירוני בקניון ובבריכה.
הטיול באומגות היה מ ד ה י ם ! ! !

בין זוג עצים מחובר כבל מתכת שעליו אנחנו גולשים שאנחנו מחוברים בריתמה לכבל. הכל מתנהל בצורה מאד בטיחותית ומאובטחת. מדריך על כל שני אנשים ופשוט מקפצים בין העצים בגונגל. בהתחלה קצת מפחיד אבל ברגע שמשתחררים זה פשוט כיף אדיר. ניצן היה קצת מבוהל בהתחלה אבל מהר מאד השתחרר ונהנה מאד. ניר לא פחדה לרגע ופשוט זרמה ולא הפסיקה לחייך. גם אני חששתי בהתחלה אבל יחסית מהר ביחד עם ניצן זרמנו והתחלנו להנות. אחד מהשיאים היה כבל באורך 800 מטר בגובה עשרות מטרים. זה מספיק ארוך כך שיש מספיק זמן (כחמישים שניות) להנות מהנוף המרהיב וגם להבין את מצבך, תלוי בין שמים לארץ ! היה גם קצת סנפלינג , ארוחת צהריים וטיול קצר למפל יפה. חוויה אחרת, מלאת אנדרנלין. החיוך לא ירד לנו מהפנים הרבה זמן.
חזרנו אחה״צ למלון נפגשנו עם נטע וקרן שבילו במשחקייה בקניון ובבריכת המלון.

ערב אחרון בצאנג-מאי, סוגרים פינות בקניות בשוק, כולל מזוודה נוספת שתכיל את כל הקניות!

מסאג׳ים (הפעם שעה ובמקום הטוב) וארוחת ערב במסעדה איטלקית מצויינת שקרן איתרה בבוקר.

להתראות צ׳אנג-מאי, מחר יוצאים לקו-צ׳אנג ( אי הפילים, צ׳אנג = פיל).

לילה טוב,  אילן והגעגועים (אני כבר מתגעגע לחלק הזה בטיול נראה לי שבאיים הסיפור יהייה שונה לגמרי).

היום הרביעי - טיול בצפון

ערפל מדהים כיסה את כל ה resort שלנו בבוקר וכך השטח התעורר לו ביחד איתנו לאיטו תוך כדי שאנחנו מתארגנים לארוחת בוקר ולהמשך הטיול שלנו. המקום בהחלט מיוחד ובלתי נשכח. ארוחת בוקר, מיץ אננס טרי וטיול קצר בכפר המקומי (7 בתי קש) ויוצאים לדרך. נטע מתחילה את הטיול בהתחברות לילדים הקטנים במקום בזמן שההורים שלהם קונים מצרכים שהגיעו הרגע על הקטנוע של הסוחר המקומי. יוצאים לדרך ושטים במעלה הנהר, חוברים לרכב ויוצאים לבקר באחד מכפרי השבטים באזור לראות את ארוכות הצוואר. ניר וניצן היו קצת בהלם, נטע ממשיכה להתחבק ולהתחבר עם כל הילדים באזור ואנחנו תורמים מעט לפרנסת נשות השבט בקניית פריטים שונים ומשונים. ממשיכים הלאה לבקר בארמון אם המלך שמוקף גנים מרהיבים (קרן הזכירה לנו שהגנים הבהאים בחיפה יפים יותר והיא צודקת). החלק שיותר הרשים אותי היה האהבה הרבה שבני העם התאילנדי רוחשים למשפחת המלוכה. כשרואים את הבית אפשר לנסות ולהתחבר לזה די בקלות. צניעות שקטה ואצילית ניבטת מכל מקום בבית. קאן, המדריכה, מספרת את הסיפור על אהבת האם לנוף שדומה לשוויץ שהיא כה אהבה אבל נראה שהסיפור האמיתי הוא יכולת משפחת המלוכה לעזור ולהשפיע על העם בעזרת בניית ארמון כזה שהופך למרכז אזורי שמייצר מקומות עבודה ויכולת לשנות מצב. היה מרשים. נטע, ניצן וניר התרשמו יותר מהגלידות בדוכן אבל נראה שגם הם נהנו. המשכנו למערכת הקופים. מין שילוב של מקדש ומערת קופים חופשיים שמסתובבים שם בטבע. האמת הקופים די מציקים ולא נשארנו שם הרבה זמן. משם הצפנו למשולש הגבולות / משולש הזהב , תאילנד, לאוס ובורמה. שטנו בנהר בין המדינות השונות, ירדנו לשוק בלאוס לביקור קצר מאד, סיבוב נוסף בצד התאילנדי ויורדים מעט דרומה לצאנג-ראי למלון שלנו הלילה. הספקנו עוד להסתובב קצת בעיר ולאכול ארוחת ערב.

ניצלנו את חיבור האינטרנט במלון לראות ברכה שניר הכינה לי בארץ ושלחה למייל ולראות סרטון ביוטיוב לכבוד יום ההולדת שלי שיזמה והכינה מיכל. התרגשתי מאד (ניר אמרה לי שדיממתי בעיניים והתכוונה שדמעתי, ניצן אמר לי שאני בכיין מרוב שמחה). תודה גדולה לכל מי שטרח להוסיף את ברכתו בסרטון, בפייסבוק, בבלוג, מייל, סמס. תודה גדולה למיכל שגרמה לי להתרגש ולהזיל דמעה.  

לילה טוב, אילן הבכיין :-)

היום השלישי - טיול בצפון

כמיטב המסורת בבית משפחת שדה התחלנו את הבוקר בבלונים ושירים לכבוד יום ההולדת שלי. נשיקות, חיבוקים והתחלנו להתארגן. נפגשנו בבוקר עם גדי וקאן ( המדריכה שלנו בשלושת הימים הקרובים), צ׳ק אואט העמסנו ויצאנו לדרך.

נסענו צפונה לאחת מחוות הפילים באזור. מסתבר שבצפון תאילנד אין יותר פילים פרא בטבע וכולם מאורגנים בחוות. סוג של פתרון נוח לכולם, גם לפילים וגם לבני האדם. המטרה המוצהרת מאחורי החוות היא הפילים. האמת שבגדול לא ראינו מראות של התעללות והיה נראה שבאמת דואגים לפילים בנוסף ליצירת מקור פרנסה לאנשים רבים. החוויה בחווה היתה מאד מוצלחת ומהנה. רכבנו על פילים, רכבנו על כרכרות רתומות לשוורים, צפינו במופע פילים מדהים, הצטלמנו עם סבלימינל (כן ! כן ! אני טורו מפוצץ בדינרו) שטייל באותה חווה. היה נחמד מאד ושיתף פעולה. ארוחת צהריים ושייט רפסודה מאד נחמד (למשיט הרפסודה קראו טיפ, בכדי שנבין את הרמז :-) )
נטע והפילים שווה פסקה נפרדת. ובכן נטע עלתה על פיל עם קרן ומיד ביקשה, התחננה, לעצור ולרדת. ״תורידו אותי עכשיו״ , ״תוריד אותי בבית שלי״, ״א ב א   תוריד אותי !״, ״הפיל מפחיד אותי לא כיף״, בירידות תלולות הוסיפה ״לא לרדת״, ״הגענו לבית שלי, תורידו אותי״. ובכן לא עבד עלינו והיא המשיכה עד הסוף. בהמשך היום הסבירה שהפיל הגדול לא כיף והיא אוהבת רק פיל קטן אבל לפיל קטן אין כח לקחת אותנו כי אנחנו כבדים. חוויה ! אבל כנראה שרכיבה אחת מספיקה כדי להבין את הרעיון. הבנו.

אחרי החווה המשכנו בנסיעה צפונה של שעתיים וחצי כולל עצירה להתרעננות והצטיידות בפירות וחטיפים. נטע ישנה כשעה וחצי , ניר וניצן ראו סרט במסך ׳׳26 של הרכב. דרך אגב הרכב מדוגם וכולל כיסא בטיחות לנטע. הגענו לנהר ועברנו לסירת קנו ממונעת, העמסנו ואחרי עשר דקות נסיעה במורד הנהר הגענו לresort שלנו ואני מתכוון שלנו, רק אנחנו פה לבד. הילדים מיד זינקו והבינו את הפוטנציאל של המקום. פשוט חלום כולל בריכה פרטית, סוויטת במבוק מדהימה, בלי טלפונים ועם חשמל מינימלי ביותר. למקום קוראים huai khum resort , מקום מקסים ומיוחד עם נוף של עצי בננות ודקלים. הילדים נהנו מהחופש שהמקום מציע וקרן ואני הזמנו מס׳ג תאילנדי מבנות הכפר הקרוב שבוצע תוך כדי שנטע מבקרת אותנו מדי פעם ומקשקשת לשנינו, כאילו החליטה שכדאי שנבין שרומנטיקה לא תהייה בטיול הזה. לא נורא, בכל מקרה נהננו מהעיסוי. הזמנו ארוחת ערב קלה באווירה משפחתית ונהננו מקבלת פנים אוטנטית מזמרת משש נערות לבושות בבגד מסורתי מלוות בגיטרה. השירים היו בשפת האזור (לא תאילנדית) והבנות היו חמודות מאד. סגרנו את היום במשחק ״זוללים״ (תודה רבה למשפחת איילון. המשחק מקבל רייטינג גבוה נכון לעכשיו).
חוץ מזה גדי וקאן נהדרים. הילדים ממש התחברו ונטע כבר קוראת לקאן, החברה היפה שלי ולגדי, גדי שלי.

היה יום מאד מהנה ומאד מיוחד ומחר .... חוויות חדשות.
לילה טוב ,אילן והזוללים.

נ.ב. הפוסט נכתב בזמן אמת אבל מפאת אוטנטיות המקום אין פה חיבור לרשת. 

יום שני בתאילנד ... מנסים להתרגל

אחרי שינה טובה וארוכה קמנו רעננים התארגנו ונפגשנו עם הנהגת שלנו שלא דיברה מילה באנגלית (בהמשך תבינו למה הפרט הזה חשוב) לאחרי שתקשרנו איתה דרך גאם בטלפון יצאנו לדרך ליום טיול קל להכרות עם הסביבה. אחרי כחצי שעה הגענו לחוות קופים. הילדים מאד נהנו מהקופים ומהמופע המדהים שלהם. מסתבר שבתאילנד מאלפים קופים שיעזרו בקטיף קוקוסים, יותר נכון הקופים מטפסים על עץ הקוקוס הגבוה מנערים את הקוקוס בתנועה סיבובית עד שהוא נתלש ונופל. כמובן שאי אפשר בלי תקרית קטנה. אחד הקופים היותר קטנים ו״חמוד״ במיוחד החליט למשוך לנטע בשיער. קרן ואני זינקנו עליו אבל נטע לא התרגשה יותר מדי רק ביקשה שאבא ישים אותו בפינה בעונש כי ״ככה לא עושים לנטע״. סגרתי את הפינה הזאת עם בעל המקום והמשכנו ליעד הבא ...... חוות נחשים. מהרגע הראשון לא אהבתי את המקום הזה. נחשים זה פשוט לא כיף ומפחיד. הילדים גילו עניין קל אבל ניכר עליהם שזה לא ממש כיף. גולת הכותרת , מופע הנחשים.

זוועה חיה, איזה פחד. המפעיל מנשק נחש קוברה !!! באמצע המופע אמרנו תודה ונפרדנו לשלום מהנחשים. מקווה שלא נראה אותם יותר ! המסע הזואולוגי שלנו ממשיך. הגענו לחוות הטיגריסים. מקום מושקע, מאד מאורגן ומאד מאד תיירותי (לאו דווקא במובן הרע של המילה). בעקבות מודיעין מוקדם והמלצה מגדי וגאם בחרנו במסלול smallest. בתוך חדר יחסית סטרילי, נכנסים רק יחפים, בלי מצלמות פלאש (אין לי מושג איך מכבים את הפלאש במצלמה החדשה ולכן יש רק וידיאו מהחוויה הזאת), ועם מדריך צמוד ל10 דקות. מתחבקים ומשתעשעים בעדינות עם גורי נמרים בני לא יותר משלושה חודשים. חוויה מדהימה. לנטע היה קשה להשתחרר, ניצן התחיל לזרום אחרי כמה דקות וניר התחברה מיד. מאד מאד מיוחד וגם יחסית יקר לתאילנד אבל שווה, אני ממליץ בחום. המשכנו לבקר באגם מקומי ולאכול צהריים. הגענו למקום. האגם נראה נחמד אבל איפה מסעדה ? אנחנו רעבים. הנהגת לא מתקשרת אז התקשרנו לגאם. עזבנו את האגם מתוך כוונה לחזור אחרי ארוחת הצהריים (בכל זאת שלמנו 20 באט כניסה לכל המשפחה ;-) ).

אכלנו אחלה ארוחת צהריים , בופה, במסעדה שהיא גם משתלה מאד יפה. היה גם אוכל תאילנדי נפלא וגם אורז וצ׳יפס ככה שכולם היו מרוצים. נכנסו לאוטו הנהגת שואלת אותי back to Tao ? וכמובן שאמרתי yes yes . אחרי 20 דקות הבנו שאנחנו בדרך ל town יענו למלון בעיר. ניר וניצן חופרים ואני מתקשר לגאם. עד שדיברנו והבנו כבר היינו במלון. הקידוחים מניר וניצן המשיכו אבל החלטנו לוותר על האגם ולהשתכשך בבריכה. בפעם הראשונה שהחלטנו לתקשר נפלנו :-) ואיך שקרן אומרת באהבה גדולה ״על טעויות משלמים״. תוך חמש דקות מכיבוש הבריכה ע״י ילדי משפחת שדה מרבית האורחים הגויים ,המקומטים משיזוף יתר ברחו ונסו על נפשם. שקט לא יהיה פה. דרך אגב התאילנדים מאד נחמדים ומסבירי פנים. מגיבים בחום לילדים בעיקר לנטע ובשום מקום לא מבקשים תשלום על נטע ולא שואלים בת כמה היא, אפילו לא במלון.

בערב יצאנו לאכול ולעשות קצת קניות בשוק הלילה. היה מאד נחמד, התמקחנו (קצת קשה שהילדים לא ממש מבינים ועסוקים בקידוחים אבל אפילו הם הבינו בשלב מסוים את הטקס המשונה הזה בין המוכר והקונה) שתינו שייקים מצוינים, אכלנו בננה לוטי. ניצן התעקש לאכול מקדונלדס ואפילו ניצן, ניר וקרן עשו מסג רגליים והיו מאד מרוצים מהרעיון.

חזרנו עייפים אך מרוצים לארוז לקראת מחר. ניר עם קצת חום, כנראה דלקת אוזניים, קיבלה אקמולי וטיפות אוזניים (מי הגאון שהוסיף את זה ברשימה לטיול ?). מחר שמונה וחצי אחרי צ׳ק אאוט וארוחת בוקר יוצאים לטיול שלושה ימים.

נשתמע בקרוב ברגע שנפגש שוב עם חיבור אינטרנט אלחוטית, אילן והאייפד.

(דרך אגב יהייה נחמד לקבל תגובות :-) )

תאילנד - מתחילים ....

אחרי כל ההכנות והאריזות יצאנו לדרך ביום חמישי בבוקר מתל אביב. גלעד התנדב להסיע אותנו (בינינו עדיף על האריזות והבלאגן אצלו :-) ) הנסיעה הייתה חלקה ועברה בלי שום תקלות מיוחדות. הדאגה העיקרית שלנו הייתה מהנסיעה הארוכה, נטע וכמובן איזה הפתעה מצפה לנו עם אוזבקיסטן איירליינס ... טוב אז בסה״כ לא היה נורא בכלל. נטע הפתיעה לטובה ואפילו נרדמה בטיסה לטשקנט. ניר וניצן הציקו במידה (שום דבר חריג) וחברת התעופה האוזבקיסטנית הפתיעה לטובה. המטוס היה גדול וחדיש השרות אדיב וענייני ואפילו השדה בטשקנט היה נקי ומסודר והעברנו בו שעתיים קונקשיין בקלות. בית קפה / מסעדה היו יכולים לעזור אבל קיוסק הקפה והשתיה עשה את העבודה ובסך הכל הפתעה לטובה. הילדים אפילו נהנו ״לעשן״ בזכות הקור העז (5- מעלות). בבנגקוק בילינו עוד שלוש שעות והמשכנו לצ׳אנג מאי. גדי בן זוגה של גאם מחברת הטיולים שאיתה תיאמנו את הביקור בצפון תאילנד אסף אותנו בדרך למלון. המלון גדול ויפה מאד ממוקם מרחק הליכה משוק הלילה המפורסם של צ׳אנג מאי. הספקנו להתרענן בבריכה ולאכול ארוחת ערב מערבית מוקדם ולחזור למלון לישון. נטע נרדמה על הידיים בדרך, אחרי שהספיקה למדוד את כל הנעליים הכי מצועצעות שהיו בחנות כולל עם עקבים ... בסוף לא קנינו כלום (סביר להניח שהמוכרות עדין מקללות אותנו :-) ). ברחוב אכלנו אננס, פומלה, גוייבה ותותים כדי להרגיש שאנחנו בתאילנד וכמובן שקרן ביצעה את העסקה הראשונה שלנו כשהתמקחה על מחיר כפכפים לניצן (150 באט במקום 250 ...). ניר עדכנה בפייסבוק וכולם נרדמו. מחר מחכה לנו יום רגוע קופים, נחשים, נמרים ואגם קטן. לילה טוב, אילן.