כמיטב המסורת בבית משפחת שדה התחלנו את הבוקר בבלונים ושירים לכבוד יום ההולדת שלי. נשיקות, חיבוקים והתחלנו להתארגן. נפגשנו בבוקר עם גדי וקאן ( המדריכה שלנו בשלושת הימים הקרובים), צ׳ק אואט העמסנו ויצאנו לדרך.
נסענו צפונה לאחת מחוות הפילים באזור. מסתבר שבצפון תאילנד אין יותר פילים פרא בטבע וכולם מאורגנים בחוות. סוג של פתרון נוח לכולם, גם לפילים וגם לבני האדם. המטרה המוצהרת מאחורי החוות היא הפילים. האמת שבגדול לא ראינו מראות של התעללות והיה נראה שבאמת דואגים לפילים בנוסף ליצירת מקור פרנסה לאנשים רבים. החוויה בחווה היתה מאד מוצלחת ומהנה. רכבנו על פילים, רכבנו על כרכרות רתומות לשוורים, צפינו במופע פילים מדהים, הצטלמנו עם סבלימינל (כן ! כן ! אני טורו מפוצץ בדינרו) שטייל באותה חווה. היה נחמד מאד ושיתף פעולה. ארוחת צהריים ושייט רפסודה מאד נחמד (למשיט הרפסודה קראו טיפ, בכדי שנבין את הרמז :-) )
נטע והפילים שווה פסקה נפרדת. ובכן נטע עלתה על פיל עם קרן ומיד ביקשה, התחננה, לעצור ולרדת. ״תורידו אותי עכשיו״ , ״תוריד אותי בבית שלי״, ״א ב א תוריד אותי !״, ״הפיל מפחיד אותי לא כיף״, בירידות תלולות הוסיפה ״לא לרדת״, ״הגענו לבית שלי, תורידו אותי״. ובכן לא עבד עלינו והיא המשיכה עד הסוף. בהמשך היום הסבירה שהפיל הגדול לא כיף והיא אוהבת רק פיל קטן אבל לפיל קטן אין כח לקחת אותנו כי אנחנו כבדים. חוויה ! אבל כנראה שרכיבה אחת מספיקה כדי להבין את הרעיון. הבנו.
חוץ מזה גדי וקאן נהדרים. הילדים ממש התחברו ונטע כבר קוראת לקאן, החברה היפה שלי ולגדי, גדי שלי.
היה יום מאד מהנה ומאד מיוחד ומחר .... חוויות חדשות.
לילה טוב ,אילן והזוללים.
נ.ב. הפוסט נכתב בזמן אמת אבל מפאת אוטנטיות המקום אין פה חיבור לרשת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה