לקו צאנג הגענו בצהריים אחרי שתי טיסות צ׳אנג-מאי - בנגקוק - קו צ׳אנג, הגענו על הדקה לקונקשיין, אבל הגענו. הטיסה נחתה בטראט העיר הכי קרובה לאי שיש בו שדה תעופה. שדה התעופה של טראט שווה אזכור בפני עצמו. אוסף של בקתות מאד יפות וקרוניות כמו בטיול בספארי, סוריאליסטי ומקסים (למי שנחת בקוסומי דומה מאד רק יותר קטן ,הרבה יותר קטן) המשכנו ברכב למעבורת שגם הייתה חוויה בעיקר לילדים. כמובן שהדרך מאד יפה ומתקרבים לאט לאט לאי. איך שהגענו למלון היתה לי הרגשה לא טובה, ההרגשה התחזקה כשהגענו לחדרים שלנו ולחוף. לא דומה למה שדמיינתי על האיים בתאילנד. איזו אכזבה ! מבט חטוף לכיוונה של קרן ובלי לדבר הבנתי שאנחנו מרגישים אותו הדבר. הילדים רצים לים ואנחנו אחריהם אבל הראש במקום אחר. חצי שעה אח״כ הייתי כבר עסוק בחיפוש אחר טיסה ומלון במקום אחר. החלטנו שבכל מחיר אנחנו לא נשארים באי, נישאר יומיים בכדי לטייל באי ונעוף מפה. הזמנתי טיסות חדשות לקו סמוי ומקו סמוי לבנגקוק (נסיון להציל את הכרטיסים מטראט לבנגקוק לא צלח, כפרה), אחרי שכולם הלכו לישון ישבתי כמה שעות על האינטרנט המקרטע של המלון עד שמצאתי מלון. הפעם לא לקחתי שום סיכון. מלון חמישה כוכבים שקיבלתי עליו המלצה מחברה שמבינה עניין במחיר גבוה אבל לא שערוריתי (הצלחתי גם להזדכות על חלק מההזמנה בקו צ׳אנג) זהו עכשיו נרגעתי ואפשר לנסות ולהנות מהאי, מהמלון אין סיכוי להנות.
קצת על קו-צ׳אנג (אי הפילים, צ׳אנג = פיל). האי השני בגודלו בתאילנד אחרי פוקט ולפני קו-סמוי. רובו עדיין שמורת טבע. תיירות התחילה בו יחסית מאוחר ולכן התשתיות לא מפותחות במיוחד למרות שכל רצועת החוף מלאה במלונות שונים. כמעט ולא שומעים עברית, בעיקר תיירים מאירופה אבל בולטים במיוחד תיירים מרוסיה. במלון שלנו הרוב המוחלט היו מרוסיה. התנועה באי בקטנועים או בסוג של מוניות שלוקחות מחיר שערורייתי במונחי תאילנד (ככה זה שאתה מונופול). לאורך רצועת החוף יש כמה חופים שסביבם יש מסעדות, דוכנים ומלונות. רצועת החוף יחסית צרה ולא נותנת תחושה של מרחב. מרגיש קצת כמו חוף בכנרת שאין הרבה מרחב. בגדול הייתה לנו תחושה שזה יותר מתאים לח'ברה צעירים או צעירים ברוחם בלי ילדים. בכל מקרה ביום הראשון הלכנו לים וברחנו ממנו מהר בגלל שלילדים כל הזמן שרף. חשבנו שזאת המליחות על הפצעים/עקיצות אבל בהמשך גילנו ..... מדוזות. קצת בריכה או יותר נכון גיגית גדולה ואחר כך נסענו 7 קמ במונית לאכול ולהסתובב בכדי לספוג קצת את אווירת האי. אכלנו במסעדה טיפוסית, תאילנדי + מערבי לילדים. לאוהבי פירות הים מדובר בגן עדן של ממש. הכל מכל ומאוד זול. סיבוב בדוכנים ולילה טוב. במהלך הלילה התחיל לרדת גשם וכך המשיך עד לצהריים. אנחנו בילינו בין הטיפות בבריכה וניסינו לארגן שייט לאיים הקרובים אבל ללא הצלחה מפאת מזג האויר. 
בצהריים נסענו כחצי שעה לכפר דייגים ומעגן סירות. מאד מאד מיוחד ואוטנטי. היה מעניין ומקסים. נטע שוב התחברה לילדים המקומיים. הדוכנים פרוסים על רציף מעל המים. באחד הדוכנים שעצרנו לקנות מכנסיים נטע שיחקה עם ילדה מקומית. פתאם כשבאנו ללכת לא ראינו אותה. התחלנו לקרוא לה ולחפש אותה. קרן ממש ממש נלחצה וניר כמעט ובכתה. פחדנו שאולי נפלה למים. פתאם היא יצאה מאחורי השמלות. היא התחבאה כי הילדה הציקה לה. אלה היו 20 שניות א ר ו כ ו ת מ א ד ! ! ! קצת נלחצה כשראתה את אמא שלה מחליפה צבע ללבן ומחבקת אותה חיבוק קצת מלחיץ. עברנו את זה והמשכנו לטייל ברציף. למעט התקרית עם נטע היה בהחלט נחמד ומעניין. בדרך חזרה פגשנו במונית (טנדר עם ספסלים וגגון) זוג מבוגר. היא שוודית והוא יהודי מארגנטינה במקור שעוד זוכר קצת עברית. היה נחמד לקשקש בספרדית והילדים הפגינו את כישוריהם בספרדית (כול הכבוד לסבתא בובה/אדית).
בערב החלטנו לאכול במלון ולטייל לאורך החוף. הארוחות באופן כללי הן משימה לא פשוטה ומלאת חוויות. אנחנו תמיד במתח לראות מה מתוך מה שהזמנו יגיע. את הבושה איבדנו מזמן וברגע שזה לו תואם את בקשתנו אנחנו מחזירים את המנה אחר כבוד למרות שמדובר בהמתנה נוספת ללא נודע :-).במהלך הטיול בחוף הילדים הבחינו בתופעת הגאות והשפל והיה נחמד לדבר על זה ולנסות להבין את התופעה. על החוף באחת המסעדות קנינו תירס על האש שהיה אחד הטובים שאכלנו מאז שהגענו לתאילנד. לילה טוב, מחר עוזבים לקו-סמוי.
בבוקר עוד בילינו בבריכה, הילדים שיחקו בחול ארזנו ונסענו לא לפני שלנטע נפל בקבוק זכוכית (בקבוק מים) והתנפץ לרסיסים בחדר. במזל לא קרה לה כלום. אבל כנראה שהאי הזה לא בשבילנו וזה הסימן האחרון.
שוב הגענו לשדה התעופה המיוחד של טראט ויצאנו לקו-סמוי.
נחתנו, הגענו למלון, הסתובבנו בחוף, אכלנו ארוחת ערב .... נראה שהגענו למקום הנכון :-)
בפוסט הבא נקשקש על קו-סמוי ומשפחת שדה.
לסיום משפט שאמר לי גדי במהלך הטיול בצפון, ״לא תמיד ,לא מתוייר ואוטנטי זה כיף ומתאים לכל אחד״ !
לילה טוב, אילן המתברגן (וגם מתבגר ;-) )
מקווים שסמוי יהיה חוויה מתקנת. אנחנו מאוד נהנהו שם. שווה להשכיר רכב ולעשות סיור לאורך החופים באי (האי מאוד גדול!),להגיע לבודהה הגדול. וכמובן לא לפספס קברט בצ'ה וונג עם הרבה ליידי בויס (עד היום גלעד עוד מנסה להתאושש...). תשמרו שם טוב טוב על ניצן... :-)
השבמחקשיהיה יופי של שבוע!