היום הרביעי - טיול בצפון

ערפל מדהים כיסה את כל ה resort שלנו בבוקר וכך השטח התעורר לו ביחד איתנו לאיטו תוך כדי שאנחנו מתארגנים לארוחת בוקר ולהמשך הטיול שלנו. המקום בהחלט מיוחד ובלתי נשכח. ארוחת בוקר, מיץ אננס טרי וטיול קצר בכפר המקומי (7 בתי קש) ויוצאים לדרך. נטע מתחילה את הטיול בהתחברות לילדים הקטנים במקום בזמן שההורים שלהם קונים מצרכים שהגיעו הרגע על הקטנוע של הסוחר המקומי. יוצאים לדרך ושטים במעלה הנהר, חוברים לרכב ויוצאים לבקר באחד מכפרי השבטים באזור לראות את ארוכות הצוואר. ניר וניצן היו קצת בהלם, נטע ממשיכה להתחבק ולהתחבר עם כל הילדים באזור ואנחנו תורמים מעט לפרנסת נשות השבט בקניית פריטים שונים ומשונים. ממשיכים הלאה לבקר בארמון אם המלך שמוקף גנים מרהיבים (קרן הזכירה לנו שהגנים הבהאים בחיפה יפים יותר והיא צודקת). החלק שיותר הרשים אותי היה האהבה הרבה שבני העם התאילנדי רוחשים למשפחת המלוכה. כשרואים את הבית אפשר לנסות ולהתחבר לזה די בקלות. צניעות שקטה ואצילית ניבטת מכל מקום בבית. קאן, המדריכה, מספרת את הסיפור על אהבת האם לנוף שדומה לשוויץ שהיא כה אהבה אבל נראה שהסיפור האמיתי הוא יכולת משפחת המלוכה לעזור ולהשפיע על העם בעזרת בניית ארמון כזה שהופך למרכז אזורי שמייצר מקומות עבודה ויכולת לשנות מצב. היה מרשים. נטע, ניצן וניר התרשמו יותר מהגלידות בדוכן אבל נראה שגם הם נהנו. המשכנו למערכת הקופים. מין שילוב של מקדש ומערת קופים חופשיים שמסתובבים שם בטבע. האמת הקופים די מציקים ולא נשארנו שם הרבה זמן. משם הצפנו למשולש הגבולות / משולש הזהב , תאילנד, לאוס ובורמה. שטנו בנהר בין המדינות השונות, ירדנו לשוק בלאוס לביקור קצר מאד, סיבוב נוסף בצד התאילנדי ויורדים מעט דרומה לצאנג-ראי למלון שלנו הלילה. הספקנו עוד להסתובב קצת בעיר ולאכול ארוחת ערב.

ניצלנו את חיבור האינטרנט במלון לראות ברכה שניר הכינה לי בארץ ושלחה למייל ולראות סרטון ביוטיוב לכבוד יום ההולדת שלי שיזמה והכינה מיכל. התרגשתי מאד (ניר אמרה לי שדיממתי בעיניים והתכוונה שדמעתי, ניצן אמר לי שאני בכיין מרוב שמחה). תודה גדולה לכל מי שטרח להוסיף את ברכתו בסרטון, בפייסבוק, בבלוג, מייל, סמס. תודה גדולה למיכל שגרמה לי להתרגש ולהזיל דמעה.  

לילה טוב, אילן הבכיין :-)

היום השלישי - טיול בצפון

כמיטב המסורת בבית משפחת שדה התחלנו את הבוקר בבלונים ושירים לכבוד יום ההולדת שלי. נשיקות, חיבוקים והתחלנו להתארגן. נפגשנו בבוקר עם גדי וקאן ( המדריכה שלנו בשלושת הימים הקרובים), צ׳ק אואט העמסנו ויצאנו לדרך.

נסענו צפונה לאחת מחוות הפילים באזור. מסתבר שבצפון תאילנד אין יותר פילים פרא בטבע וכולם מאורגנים בחוות. סוג של פתרון נוח לכולם, גם לפילים וגם לבני האדם. המטרה המוצהרת מאחורי החוות היא הפילים. האמת שבגדול לא ראינו מראות של התעללות והיה נראה שבאמת דואגים לפילים בנוסף ליצירת מקור פרנסה לאנשים רבים. החוויה בחווה היתה מאד מוצלחת ומהנה. רכבנו על פילים, רכבנו על כרכרות רתומות לשוורים, צפינו במופע פילים מדהים, הצטלמנו עם סבלימינל (כן ! כן ! אני טורו מפוצץ בדינרו) שטייל באותה חווה. היה נחמד מאד ושיתף פעולה. ארוחת צהריים ושייט רפסודה מאד נחמד (למשיט הרפסודה קראו טיפ, בכדי שנבין את הרמז :-) )
נטע והפילים שווה פסקה נפרדת. ובכן נטע עלתה על פיל עם קרן ומיד ביקשה, התחננה, לעצור ולרדת. ״תורידו אותי עכשיו״ , ״תוריד אותי בבית שלי״, ״א ב א   תוריד אותי !״, ״הפיל מפחיד אותי לא כיף״, בירידות תלולות הוסיפה ״לא לרדת״, ״הגענו לבית שלי, תורידו אותי״. ובכן לא עבד עלינו והיא המשיכה עד הסוף. בהמשך היום הסבירה שהפיל הגדול לא כיף והיא אוהבת רק פיל קטן אבל לפיל קטן אין כח לקחת אותנו כי אנחנו כבדים. חוויה ! אבל כנראה שרכיבה אחת מספיקה כדי להבין את הרעיון. הבנו.

אחרי החווה המשכנו בנסיעה צפונה של שעתיים וחצי כולל עצירה להתרעננות והצטיידות בפירות וחטיפים. נטע ישנה כשעה וחצי , ניר וניצן ראו סרט במסך ׳׳26 של הרכב. דרך אגב הרכב מדוגם וכולל כיסא בטיחות לנטע. הגענו לנהר ועברנו לסירת קנו ממונעת, העמסנו ואחרי עשר דקות נסיעה במורד הנהר הגענו לresort שלנו ואני מתכוון שלנו, רק אנחנו פה לבד. הילדים מיד זינקו והבינו את הפוטנציאל של המקום. פשוט חלום כולל בריכה פרטית, סוויטת במבוק מדהימה, בלי טלפונים ועם חשמל מינימלי ביותר. למקום קוראים huai khum resort , מקום מקסים ומיוחד עם נוף של עצי בננות ודקלים. הילדים נהנו מהחופש שהמקום מציע וקרן ואני הזמנו מס׳ג תאילנדי מבנות הכפר הקרוב שבוצע תוך כדי שנטע מבקרת אותנו מדי פעם ומקשקשת לשנינו, כאילו החליטה שכדאי שנבין שרומנטיקה לא תהייה בטיול הזה. לא נורא, בכל מקרה נהננו מהעיסוי. הזמנו ארוחת ערב קלה באווירה משפחתית ונהננו מקבלת פנים אוטנטית מזמרת משש נערות לבושות בבגד מסורתי מלוות בגיטרה. השירים היו בשפת האזור (לא תאילנדית) והבנות היו חמודות מאד. סגרנו את היום במשחק ״זוללים״ (תודה רבה למשפחת איילון. המשחק מקבל רייטינג גבוה נכון לעכשיו).
חוץ מזה גדי וקאן נהדרים. הילדים ממש התחברו ונטע כבר קוראת לקאן, החברה היפה שלי ולגדי, גדי שלי.

היה יום מאד מהנה ומאד מיוחד ומחר .... חוויות חדשות.
לילה טוב ,אילן והזוללים.

נ.ב. הפוסט נכתב בזמן אמת אבל מפאת אוטנטיות המקום אין פה חיבור לרשת. 

יום שני בתאילנד ... מנסים להתרגל

אחרי שינה טובה וארוכה קמנו רעננים התארגנו ונפגשנו עם הנהגת שלנו שלא דיברה מילה באנגלית (בהמשך תבינו למה הפרט הזה חשוב) לאחרי שתקשרנו איתה דרך גאם בטלפון יצאנו לדרך ליום טיול קל להכרות עם הסביבה. אחרי כחצי שעה הגענו לחוות קופים. הילדים מאד נהנו מהקופים ומהמופע המדהים שלהם. מסתבר שבתאילנד מאלפים קופים שיעזרו בקטיף קוקוסים, יותר נכון הקופים מטפסים על עץ הקוקוס הגבוה מנערים את הקוקוס בתנועה סיבובית עד שהוא נתלש ונופל. כמובן שאי אפשר בלי תקרית קטנה. אחד הקופים היותר קטנים ו״חמוד״ במיוחד החליט למשוך לנטע בשיער. קרן ואני זינקנו עליו אבל נטע לא התרגשה יותר מדי רק ביקשה שאבא ישים אותו בפינה בעונש כי ״ככה לא עושים לנטע״. סגרתי את הפינה הזאת עם בעל המקום והמשכנו ליעד הבא ...... חוות נחשים. מהרגע הראשון לא אהבתי את המקום הזה. נחשים זה פשוט לא כיף ומפחיד. הילדים גילו עניין קל אבל ניכר עליהם שזה לא ממש כיף. גולת הכותרת , מופע הנחשים.

זוועה חיה, איזה פחד. המפעיל מנשק נחש קוברה !!! באמצע המופע אמרנו תודה ונפרדנו לשלום מהנחשים. מקווה שלא נראה אותם יותר ! המסע הזואולוגי שלנו ממשיך. הגענו לחוות הטיגריסים. מקום מושקע, מאד מאורגן ומאד מאד תיירותי (לאו דווקא במובן הרע של המילה). בעקבות מודיעין מוקדם והמלצה מגדי וגאם בחרנו במסלול smallest. בתוך חדר יחסית סטרילי, נכנסים רק יחפים, בלי מצלמות פלאש (אין לי מושג איך מכבים את הפלאש במצלמה החדשה ולכן יש רק וידיאו מהחוויה הזאת), ועם מדריך צמוד ל10 דקות. מתחבקים ומשתעשעים בעדינות עם גורי נמרים בני לא יותר משלושה חודשים. חוויה מדהימה. לנטע היה קשה להשתחרר, ניצן התחיל לזרום אחרי כמה דקות וניר התחברה מיד. מאד מאד מיוחד וגם יחסית יקר לתאילנד אבל שווה, אני ממליץ בחום. המשכנו לבקר באגם מקומי ולאכול צהריים. הגענו למקום. האגם נראה נחמד אבל איפה מסעדה ? אנחנו רעבים. הנהגת לא מתקשרת אז התקשרנו לגאם. עזבנו את האגם מתוך כוונה לחזור אחרי ארוחת הצהריים (בכל זאת שלמנו 20 באט כניסה לכל המשפחה ;-) ).

אכלנו אחלה ארוחת צהריים , בופה, במסעדה שהיא גם משתלה מאד יפה. היה גם אוכל תאילנדי נפלא וגם אורז וצ׳יפס ככה שכולם היו מרוצים. נכנסו לאוטו הנהגת שואלת אותי back to Tao ? וכמובן שאמרתי yes yes . אחרי 20 דקות הבנו שאנחנו בדרך ל town יענו למלון בעיר. ניר וניצן חופרים ואני מתקשר לגאם. עד שדיברנו והבנו כבר היינו במלון. הקידוחים מניר וניצן המשיכו אבל החלטנו לוותר על האגם ולהשתכשך בבריכה. בפעם הראשונה שהחלטנו לתקשר נפלנו :-) ואיך שקרן אומרת באהבה גדולה ״על טעויות משלמים״. תוך חמש דקות מכיבוש הבריכה ע״י ילדי משפחת שדה מרבית האורחים הגויים ,המקומטים משיזוף יתר ברחו ונסו על נפשם. שקט לא יהיה פה. דרך אגב התאילנדים מאד נחמדים ומסבירי פנים. מגיבים בחום לילדים בעיקר לנטע ובשום מקום לא מבקשים תשלום על נטע ולא שואלים בת כמה היא, אפילו לא במלון.

בערב יצאנו לאכול ולעשות קצת קניות בשוק הלילה. היה מאד נחמד, התמקחנו (קצת קשה שהילדים לא ממש מבינים ועסוקים בקידוחים אבל אפילו הם הבינו בשלב מסוים את הטקס המשונה הזה בין המוכר והקונה) שתינו שייקים מצוינים, אכלנו בננה לוטי. ניצן התעקש לאכול מקדונלדס ואפילו ניצן, ניר וקרן עשו מסג רגליים והיו מאד מרוצים מהרעיון.

חזרנו עייפים אך מרוצים לארוז לקראת מחר. ניר עם קצת חום, כנראה דלקת אוזניים, קיבלה אקמולי וטיפות אוזניים (מי הגאון שהוסיף את זה ברשימה לטיול ?). מחר שמונה וחצי אחרי צ׳ק אאוט וארוחת בוקר יוצאים לטיול שלושה ימים.

נשתמע בקרוב ברגע שנפגש שוב עם חיבור אינטרנט אלחוטית, אילן והאייפד.

(דרך אגב יהייה נחמד לקבל תגובות :-) )

תאילנד - מתחילים ....

אחרי כל ההכנות והאריזות יצאנו לדרך ביום חמישי בבוקר מתל אביב. גלעד התנדב להסיע אותנו (בינינו עדיף על האריזות והבלאגן אצלו :-) ) הנסיעה הייתה חלקה ועברה בלי שום תקלות מיוחדות. הדאגה העיקרית שלנו הייתה מהנסיעה הארוכה, נטע וכמובן איזה הפתעה מצפה לנו עם אוזבקיסטן איירליינס ... טוב אז בסה״כ לא היה נורא בכלל. נטע הפתיעה לטובה ואפילו נרדמה בטיסה לטשקנט. ניר וניצן הציקו במידה (שום דבר חריג) וחברת התעופה האוזבקיסטנית הפתיעה לטובה. המטוס היה גדול וחדיש השרות אדיב וענייני ואפילו השדה בטשקנט היה נקי ומסודר והעברנו בו שעתיים קונקשיין בקלות. בית קפה / מסעדה היו יכולים לעזור אבל קיוסק הקפה והשתיה עשה את העבודה ובסך הכל הפתעה לטובה. הילדים אפילו נהנו ״לעשן״ בזכות הקור העז (5- מעלות). בבנגקוק בילינו עוד שלוש שעות והמשכנו לצ׳אנג מאי. גדי בן זוגה של גאם מחברת הטיולים שאיתה תיאמנו את הביקור בצפון תאילנד אסף אותנו בדרך למלון. המלון גדול ויפה מאד ממוקם מרחק הליכה משוק הלילה המפורסם של צ׳אנג מאי. הספקנו להתרענן בבריכה ולאכול ארוחת ערב מערבית מוקדם ולחזור למלון לישון. נטע נרדמה על הידיים בדרך, אחרי שהספיקה למדוד את כל הנעליים הכי מצועצעות שהיו בחנות כולל עם עקבים ... בסוף לא קנינו כלום (סביר להניח שהמוכרות עדין מקללות אותנו :-) ). ברחוב אכלנו אננס, פומלה, גוייבה ותותים כדי להרגיש שאנחנו בתאילנד וכמובן שקרן ביצעה את העסקה הראשונה שלנו כשהתמקחה על מחיר כפכפים לניצן (150 באט במקום 250 ...). ניר עדכנה בפייסבוק וכולם נרדמו. מחר מחכה לנו יום רגוע קופים, נחשים, נמרים ואגם קטן. לילה טוב, אילן.