סה"כ צפיות בדף

יום רביעי, 9 במרץ 2011

קו-סמוי. ימים תשיעי עד שתיים-עשר לטיול ......איך הזמן טס כשנהנים

התמקמנו במלון Muang Samui בחלק הצפוני של חוף Chaweng המפורסם. חדרי המלון הן סוויטות מדהימות ומפנקות בסגנון יפני/תאילנדי מאופק ונקי שחשבו בו על כל פרט ופרט החל ממרפסת וג'קוזי בחדר ועד תיק לים וכפכפים לחדר ולבריכה. פשוט פינוק אמיתי ובטח אחד החדרים הכי טובים שאני חוויתי. המלון קרוב מרחק הליכה לרחוב הראשי ובו אפשר למצוא כל מה שצריך. ביום הראשון לאחר ההגעה בעיקר הסתלבטנו בבריכה ובים. בצהריים ירד גשם. המשכנו עם "הסבל" הנוראי הזה גם אחה"צ :-) "כל הזמן לפנק לפנק" . ביומיים הקרובים החלטנו שבכל יום נשלב חצי יום של סתלבט ים, בריכה,שייקים, פירות, מסג'ים וחצי יום של פעילות כלשהיא באי. אז חוץ מלהנות מהחוף המדהים מה עוד ראינו ועשינו ?


טיילנו באתרים המרכזיים באי 4-5 שעות עם נהג צמוד. הקפנו את כל האי, ביקרנו צוק/סלע שנקרא ע"י המקומיים "סבא" ו"סבתא" .שני סלעים סמוכים שנראים כאברי מין זכרי ונקבי (לא השתכנעתי שזה טבעי אבל בכל מקרה זה מרשים), כמובן מקדש הבודהה הגדול, מפל יפייפה ששחינו במימיו ונזיר שנשמר יושב עם משקפיו חנוט כביום מותו (מדהים !). קיבלנו במקום גם ברכה וסרט לבן מהבבא-סאלי המקומי תוך כדי שהרמנו תרומה למקדש המקומי. ראינו גם פילים וקופים אבל מהכרות מוקדמת איתם מהצפון החלטנו שהפעם נוותר, מה גם שהיינו חייבים להספיק להגיע למס'ג בחוף :-). יצאנו לשייט של כמה שעות, במה שהתבררה יותר מאוחר כסירה מאד מאד רעועה. שטנו לאי קו-טאי כולל עצירה בשני חופים שונים. האחד נטוש לגמרי כמו שאפשר לדמיין אי מהספרים. הילדים ניסו לשנרקל ללא הצלחה (אולי בפעם הבאה יצליחו) למרות שנתתי דוגמה אישית ולמי שמכיר אותי יודע שבכל מה שקשור לים ונשימה זה לא הדבר שהכי טבעי לי בלשון המעטה ;-) החוף השני היה מקום פשוט מקסים. מסעדה קטנה ושלושה "צימרים", נדנדות קשורות לעצי קוקוס וכמה כסאות נוח פזורים לאורף כל החוף. פגשנו שם תיירת פנסיונרית מגרמניה. היא הייתה חביבה וסיפרה שהיא מטיילת בכל חופי קו-סמוי והחליטה לבקר גם באי קו-טאי ללילה אחד. אמרה שאפילו בשבילה יותר מיום אחד בשקט כזה זה הרבה יותר מידי. בכל זמן השיחה איתה מהרגע שהבנתי שהיא גרמניה לא הצלחתי להשתחרר מהמחשבה והשאלה איפה היא הייתה ומה היא עשתה בזמן השואה (לא קשור לטיול אבל זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה לי במפגש עם גרמניים מבוגרים).
אחרי שגמרנו לאכול ולשחק עם אבטיח חזרנו לסירה בדרך חזרה לקו-סמוי. נטע לא ממש אהבה את רעיון השייט מלכתחילה אבל לאט לאט כשהים סער ואנחנו הבנו עד כמה הסירה שלנו רעועה גם אנחנו קיוונו שזה פשוט יגמר ... וגם החפירות של ניר וניצן אולי יעצרו כשנגיע לבריכה. חוויה !

בערב האחרון ניר, ניצן ואני הלכנו לתחרות איגרוף תאילנדי. היה מ ד ה י ם ! מדובר בספורט אלים במיוחד לטעמי אבל כל הטקס לפני ותוך כדי הקרב מרשים ושונה. כל מתחרה מבצע טקס קבוע בזירה של הכרות עם הזירה והתייחסות לקהל, ליריב ולבורא עולם (שלו כמובן! שלנו היה עסוק בלדאוג לנו שנחזור הביתה בשלום). בזמן הקרב (5 סיבובים של 3 דקות) להקה אוטנטית מקומית מנגנת מנגינה מתאימה לקרב בזמן אמת, חי. מאד נהננו והייתה חוויה מאד מיוחדת.
הבוקר קמנו למין סערה קטנה בעיקר רוח בלי גשם אבל זה לה מנע מאיתנו להספיק הכל : א.בוקר, ים, בריכה, מס'ג, קניות, ציפס, תירס קלוי, אננס, מרגריטה, פדיקור/מניקור .... חוץ מקיאקים הספקנו הכל (אני עדין חייב לניר סיבוב על קייאק. כנראה שזה יצטרך לחכות שנגיע לכנרת).

דרך אגב, ניר עשתה צמות בכל הראש והיא פשוט מהממת !!! אפילו ניצן הודיע שבאופן חריג אין לו מה להגיד וזה פשוט יפה לה. מאד נהננו בקו-סמוי ממשיכים הלאה.

שוב שדה התעופה של קו-סמוי ושוב בדרך לשדה התעופה של בנגקוק. הילדים כבר התרגלו לשיגרה הזאת וממש שולטים בעניין ההליכים השונים בשדה התעופה.

הגענו למלון בבנגקוק, צ'ק אין, מזוודות ויצאנו לעיר לאכול משהו. הספקנו לנסוע כל המשפחה בטוק-טוק לקוואסן ... היה נחמד מאד. ימים אחרונים בתאילנד.... מחר אנחנו יוצאים מוקדם לטיול עומק בעיר.

לילה טוב, אילן והיתושים (כל שאר בני משפחת שדה הלכו לישון מזמן).

יום שבת, 5 במרץ 2011

קו-צ׳אנג - דמיון ומציאות ... היום השביעי והשמיני לטיול

לקו צאנג הגענו בצהריים אחרי שתי טיסות צ׳אנג-מאי - בנגקוק - קו צ׳אנג, הגענו על הדקה לקונקשיין, אבל הגענו. הטיסה נחתה בטראט העיר הכי קרובה לאי שיש בו שדה תעופה. שדה התעופה של טראט שווה אזכור בפני עצמו. אוסף של בקתות מאד יפות וקרוניות כמו בטיול בספארי, סוריאליסטי ומקסים (למי שנחת בקוסומי דומה מאד רק יותר קטן ,הרבה יותר קטן) המשכנו ברכב למעבורת שגם הייתה חוויה בעיקר לילדים. כמובן שהדרך מאד יפה ומתקרבים לאט לאט לאי. איך שהגענו למלון היתה לי הרגשה לא טובה, ההרגשה התחזקה כשהגענו לחדרים שלנו ולחוף. לא דומה למה שדמיינתי על האיים בתאילנד. איזו אכזבה ! מבט חטוף לכיוונה של קרן ובלי לדבר הבנתי שאנחנו מרגישים אותו הדבר. הילדים רצים לים ואנחנו אחריהם אבל הראש במקום אחר. חצי שעה אח״כ הייתי כבר עסוק בחיפוש אחר טיסה ומלון במקום אחר. החלטנו שבכל מחיר אנחנו לא נשארים באי, נישאר יומיים בכדי לטייל באי ונעוף מפה. הזמנתי טיסות חדשות לקו סמוי ומקו סמוי לבנגקוק (נסיון להציל את הכרטיסים מטראט לבנגקוק לא צלח, כפרה), אחרי שכולם הלכו לישון ישבתי כמה שעות על האינטרנט המקרטע של המלון עד שמצאתי מלון. הפעם לא לקחתי שום סיכון. מלון חמישה כוכבים שקיבלתי עליו המלצה מחברה שמבינה עניין במחיר גבוה אבל לא שערוריתי (הצלחתי גם להזדכות על חלק מההזמנה בקו צ׳אנג) זהו עכשיו נרגעתי ואפשר לנסות ולהנות מהאי, מהמלון אין סיכוי להנות.
קצת על קו-צ׳אנג (אי הפילים, צ׳אנג = פיל). האי השני בגודלו בתאילנד אחרי פוקט ולפני קו-סמוי. רובו עדיין שמורת טבע. תיירות התחילה בו יחסית מאוחר ולכן התשתיות לא מפותחות במיוחד למרות שכל רצועת החוף מלאה במלונות שונים. כמעט ולא שומעים עברית, בעיקר תיירים מאירופה אבל בולטים במיוחד תיירים מרוסיה. במלון שלנו הרוב המוחלט היו מרוסיה. התנועה באי בקטנועים או בסוג של מוניות שלוקחות מחיר שערורייתי במונחי תאילנד (ככה זה שאתה מונופול). לאורך רצועת החוף יש כמה חופים שסביבם יש מסעדות, דוכנים ומלונות. רצועת החוף יחסית צרה ולא נותנת תחושה של מרחב. מרגיש קצת כמו חוף בכנרת שאין הרבה מרחב. בגדול הייתה לנו תחושה שזה יותר מתאים לח'ברה צעירים או צעירים ברוחם בלי ילדים. בכל מקרה ביום הראשון הלכנו לים וברחנו ממנו מהר בגלל שלילדים כל הזמן שרף. חשבנו שזאת המליחות על הפצעים/עקיצות אבל בהמשך גילנו ..... מדוזות. קצת בריכה או יותר נכון גיגית גדולה ואחר כך נסענו 7 קמ במונית לאכול ולהסתובב בכדי לספוג קצת את אווירת האי. אכלנו במסעדה טיפוסית, תאילנדי + מערבי לילדים. לאוהבי פירות הים מדובר בגן עדן של ממש. הכל מכל ומאוד זול. סיבוב בדוכנים ולילה טוב. במהלך הלילה התחיל לרדת גשם וכך המשיך עד לצהריים. אנחנו בילינו בין הטיפות בבריכה וניסינו לארגן שייט לאיים הקרובים אבל ללא הצלחה מפאת מזג האויר.
בצהריים נסענו כחצי שעה לכפר דייגים ומעגן סירות. מאד מאד מיוחד ואוטנטי. היה מעניין ומקסים. נטע שוב התחברה לילדים המקומיים. הדוכנים פרוסים על רציף מעל המים. באחד הדוכנים שעצרנו לקנות מכנסיים נטע שיחקה עם ילדה מקומית. פתאם כשבאנו ללכת לא ראינו אותה. התחלנו לקרוא לה ולחפש אותה. קרן ממש ממש נלחצה וניר כמעט ובכתה. פחדנו שאולי נפלה למים.  פתאם היא יצאה מאחורי השמלות. היא התחבאה כי הילדה הציקה לה. אלה היו 20 שניות א ר ו כ ו ת  מ א ד ! ! !    קצת נלחצה כשראתה את אמא שלה מחליפה צבע ללבן ומחבקת אותה חיבוק קצת מלחיץ. עברנו את זה והמשכנו לטייל ברציף. למעט התקרית עם נטע היה בהחלט נחמד ומעניין. בדרך חזרה פגשנו במונית (טנדר עם ספסלים וגגון) זוג מבוגר. היא שוודית והוא יהודי מארגנטינה במקור שעוד זוכר קצת עברית. היה נחמד לקשקש בספרדית והילדים הפגינו את כישוריהם בספרדית (כול הכבוד לסבתא בובה/אדית).
בערב החלטנו לאכול במלון ולטייל לאורך החוף. הארוחות באופן כללי הן משימה לא פשוטה ומלאת חוויות. אנחנו תמיד במתח לראות מה מתוך מה שהזמנו יגיע. את הבושה איבדנו מזמן וברגע שזה לו תואם את בקשתנו אנחנו מחזירים את המנה אחר כבוד למרות שמדובר בהמתנה נוספת ללא נודע :-).
במהלך הטיול בחוף הילדים הבחינו בתופעת הגאות והשפל והיה נחמד לדבר על זה ולנסות להבין את התופעה. על החוף באחת המסעדות קנינו תירס על האש שהיה אחד הטובים שאכלנו מאז שהגענו לתאילנד. לילה טוב, מחר עוזבים לקו-סמוי.
בבוקר עוד בילינו בבריכה, הילדים שיחקו בחול ארזנו ונסענו לא לפני שלנטע נפל בקבוק זכוכית (בקבוק מים) והתנפץ לרסיסים בחדר. במזל לא קרה לה כלום. אבל כנראה שהאי הזה לא בשבילנו וזה הסימן האחרון.

שוב הגענו לשדה התעופה המיוחד של טראט ויצאנו לקו-סמוי.
נחתנו, הגענו למלון, הסתובבנו בחוף, אכלנו ארוחת ערב .... נראה שהגענו למקום הנכון :-)
בפוסט הבא נקשקש על קו-סמוי ומשפחת שדה.

לסיום משפט שאמר לי גדי במהלך הטיול בצפון, ״לא תמיד ,לא מתוייר ואוטנטי זה כיף ומתאים לכל אחד״ !

לילה טוב, אילן המתברגן (וגם מתבגר ;-) )

היום החמישי והשישי  - טיול בצפון

ביקרנו בבוקר במקדש הלבן, מקדש מדהים ביופיו כולו לבן ושמשות זוהרות. כשמעמיקים מבינים את המסר מאחורי המקדש הזה והסיפור מאת גדי מחזק את ההרגשה. המקדש כולו מוקדש לפאר את תורת הבודיהזים ולקלס את התרבות המערבית. גיהנום מובטח לכל מי שילך שולל אחרי התרבות המערבית, הוליווד, אלכוהול, כוח ומלחמות. למי שילך אחרי הבודהיזם מובטחת שלווה קוסמית. בכל פינה אפשר לראות את מסריו של האומן ,לפעמים טיפה בוטים. דרך אגב האומן מתפרנס בכבוד רב במערב מה שאיפשר לו לבנות כזה מקדש שכולו ממומן על ידו באופן אישי. רוב המבקרים הם תאילנדים שנורא מתרגשים. הם גם מתרגשים מניר שהפכה להיות אטרקציה וכולם רוצים להצטלם (תודה לעתליה ;-) על ההגהה) איתה. ניר משתפת פעולה ואפילו חשבה למסחר את זה, 100 באט לתמונה :-).
המשכנו לרדת דרומה בדרך לצאנג מאי (צאנג = עיר, מאי = חדשה) בדרך עצרנו להתרעננות קצרה באחד מהמעינות החמים הרבים שיש בדרך (בהמשך נגיע לאחד יותר מסודר). הגענו למפעל שימשיות עץ לראות את תהליך היצור, הילדים התרשמו והתנסו ואז לאטרקציה, ציור על כל דבר אפשרי. ציורי גוף מרהיבים, ציור על חולצות, מניפות, נרתיק המצלמה, וכו .... הילדים מאד נהנו ומיצו את העניין עד תום. המוטיב השולט והחוזר אצל ניצן וניר היה דרקונים, נטע הלכה על פילים. היה כיף. המשכנו למפעל לייצור משי וראינו את כל תהליך הייצור משלב הגולם ועד טווית בד משי. נחמד. צהריים במסעדה תאילנדית. האמת שכל הארוחות שלנו נראות דומות. 2 צלחות ציפס , 2 צלחות אורז לבן, קטשופ, קולה ומיץ תפוזים. עד כאן הילדים למעט תוספות לפעמיים של ׳נאגטס׳ (עוף בטמפורה), ושניצל לפעמיים. קרן ואני מנסים מרק, כמובן פתאי, עוף חריף לי וירקות לקרן.  עד כאן עם הארוחות.
המשכנו לאתר מעיינות חמים, הילדים שמו ביצים במים וקיבלו ביצים קשות אחרי עשר דקות, שכשכנו רגליים במים החמים, ניר וניצן טבלו בבריכה חמה והמשכנו למקדש הכי מפורסם בצאנג מאי, בראש הר. המקדש מרשים ביותר ומספק תצפית על כל העיר. טיפסנו 314 מדרגות !!! עד למקדש. היה מאד מיוחד ומאד יפה. הילדים, בעיקר ניצן, גילו התעניינות בפסלים השונים ובמה שהם מסמלים. השעה שמונה בערב. בהחלט סיום ראוי לשלושת ימיי הטיול בצפון! היה כיף, מלמד ובקצב הנכון שהתאים לכל המשפחה.
סגרנו את היום בשוק הלילה אחרי ארוחה במסעדה תאילנדית-הודית שמתמחה באוכל צמחוני. כמובן קצת קניות ומסג׳. הפעם הלכנו למקום אחר שהתברר כפחות מוצלח. הילדים טוענים שהיה לא משהו הפעם ובעיקר ליטפו אותם ולא עיסו אותם. תופסים תחת, נצטרך להחזיר אותם למציאות בארץ :-)

ביום השישי והאחרון לטיול בצפון התפצלנו.
ניצן, ניר ואני נסענו להרים לחווית אומגות בגונגל ונטע וקרן נשארו ליום עירוני בקניון ובבריכה.
הטיול באומגות היה מ ד ה י ם ! ! !
בין זוג עצים מחובר כבל מתכת שעליו אנחנו גולשים שאנחנו מחוברים בריתמה לכבל. הכל מתנהל בצורה מאד בטיחותית ומאובטחת. מדריך על כל שני אנשים ופשוט מקפצים בין העצים בגונגל. בהתחלה קצת מפחיד אבל ברגע שמשתחררים זה פשוט כיף אדיר. ניצן היה קצת מבוהל בהתחלה אבל מהר מאד השתחרר ונהנה מאד. ניר לא פחדה לרגע ופשוט זרמה ולא הפסיקה לחייך. גם אני חששתי בהתחלה אבל יחסית מהר ביחד עם ניצן זרמנו והתחלנו להנות. אחד מהשיאים היה כבל באורך 800 מטר בגובה עשרות מטרים. זה מספיק ארוך כך שיש מספיק זמן (כחמישים שניות) להנות מהנוף המרהיב וגם להבין את מצבך, תלוי בין שמים לארץ ! היה גם קצת סנפלינג , ארוחת צהריים וטיול קצר למפל יפה. חוויה אחרת, מלאת אנדרנלין. החיוך לא ירד לנו מהפנים הרבה זמן.
חזרנו אחה״צ למלון נפגשנו עם נטע וקרן שבילו במשחקייה בקניון ובבריכת המלון.

ערב אחרון בצאנג-מאי, סוגרים פינות בקניות בשוק, כולל מזוודה נוספת שתכיל את כל הקניות!
מסאג׳ים (הפעם שעה ובמקום הטוב) וארוחת ערב במסעדה איטלקית מצויינת שקרן איתרה בבוקר.

להתראות צ׳אנג-מאי, מחר יוצאים לקו-צ׳אנג ( אי הפילים, צ׳אנג = פיל).

לילה טוב,  אילן והגעגועים (אני כבר מתגעגע לחלק הזה בטיול נראה לי שבאיים הסיפור יהייה שונה לגמרי).